<h1>העיטור מאמר ראשון</h1>
<h2>דף יז.</h2>
גרסינן בפרק ב' דגיטין נכתב ביום ונחתם ביום בלילה ונחתם בלילה בלילה ונחתם ביום כשר נכתב ביום ונחתם בלילה פסול רבי שמעון אומר כל הגיטין שנכתבין ביום ונחתמין בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים. ואיתמר מפני מה תיקנו זמן בגיטין ר' יוחנן אמר משום בת אחותו כדגרסינן בירושלמי (פ"ד דגיטין ה"ג) מעשה באחד שהיה נשוי בת אחותו וזינתה עד שהיא אשתו עמד וגירשה והקדים זמן הגט אמר מוטב תידון בפנויה ואל תידון באשת איש אבל משום פירות לא קאמר קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה וריש לקיש אמר משום פירות קסבר אין לבעל פירות משעת כתיבה לרבי שמעון ומשעת חתימה לרבנן והא איפכא שמעינן להו דאיתמר מאימתי מוציאין לפירות ר' יוחנן אמר משעת כתיבה לרבי שמעון ומשעת חתימה לרבנן וריש לקיש אמר משעת נתינה איפוך. ופרשי רבוותא איפוך בתרייתא. ואיכא פלוגתא בינייהו שבעל מתיבות פסק כריש לקיש דאמר משעת כתיבה וזמן משום פירות ורב אלפס פסק כר' יוחנן וזמן משום בת אחותו ורבינו חננאל כתב פלוגתא דרבוותא ולא אכרע כחד מינייהו ואנן מסוגיא דשמעתא לא סלקא לן הלכתא, דכולה שמעתא אליבא דתרווייהו קא אזלא. ורבינו שלמה נמי פירש דכולהי קשייתא אליבא דתרווייהו הוי. ומסתברא מדגרסינן בירושלמי (פ"ב דגיטין ה"ב) ר' יוחנן אמר משום אכילת פירות שמע מינה דקמייתא מפכינן ור' יוחנן וריש לקיש קיימא לן כרבי יוחנן דאמר זמן משום פירות ומדגרסינן בבבא מציעא בסוף פרק שנים אוחזין (י"ט.) בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה וליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל בעל וזבין פירי מניסן עד תשרי ולא קא פריך וליחוש משום בת אחותו שמע מינה זנות לא שכיחא. ואף על גב דאיכא למימר דהתם ליכא למיחש משום בת אחותו דאפילו לא יחזיר לא קטלינן לה דספק נפשות להקל אכתי איכא למוכח מההיא דפרק כל הגט (כ"ו:) ומקום הזמן קא פסיק ותני לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנישואין ואסיקנא דעולא סבירא ליה משום תקנת ולד ולא משום בת אחותו. ולפירושא דרבוותא רמי בר חמא נמי הכי סבירא ליה כריש לקיש דאמר רמי בר חמא (יבמות נ"ב.) הרי אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט שמע מינה דרמי בר חמא לא סבירא ליה משום בת אחותו ואשתכח דעולא ורמי בר חמא וריש לקיש קיימי בחדא שיטתא הילכך רבי יוחנן יחידאה הוא לגבייהו ולית הילכתא כוותיה ועוד דרבי שמעון דמתניתין הכי סבירא ליה דמשום פירות הוא וכן הילכתא. דכולי עלמא (י"ז:) היכא דכתב בו שנה חודש שבת שבוע אי נמי גזייה לזמן ויהביה ניהלה (י"ח.) וכתביה ואותביה בכיסתיה וגיטין הבאים ממדינת הים כולהו פשיטא לן דכשרין נינהו ותנשא בהן לכתחילה דהא בכולהו אמר כשר לפי שלא חידשו תקנה בגיטין אלא לעשותן כשאר שטרות.
<h2>דף יח.</h2>
אמר שמואל כתובה כמעשה בית דין דמיא מה מעשה בית דין נכתבין ביום ונחתמין בלילה אף כתובה נכתבת ביום ונחתמת בלילה וליתה אלא אי עסוקין באותו ענין כשר ואי לא לא, וכן בכל השטרות. כדתניא אמר רבי אלעזר ברבי צדוק לא שנו אלא שאין עסוקין באותו ענין אבל עסוקין באותו ענין כשר כדאיתא בפרק המביא בתרא (י"ח:).
<h2>דף יח:</h2>
איתמר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אמר ר' יוחנן שנים משום עדים וכולן משום תנאי וריש לקיש אמר כולן משום עדים מאי בינייהו איכא בינייהו דחתים בתרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן עד עשרה ימים אי נמי כגון שנמצא אחד מהן קרוב או פסול לר' יוחנן דאמר משום תנאי כשר לריש לקיש פסול. ורב אלפס פסק כר' יוחנן ורבינו חננאל ובעל מתיבות לא פסקו כלל. ומסתברא כריש לקיש דהא בההיא עובדא דאתא לקמיה דר' יהושע בן לוי אמר בההוא כריש לקיש סבירא לי שמע מינה דהכי הלכתא שלא בשעת הדחק. ובשעת הדחק אמר רבינו האי דאיכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מאן דאמר מדאמר כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק שמע מינה דהלכתא כוותיה. ואיכא מאן דאמר דמשום דחתים בתרי מינייהו ביומיה הוא דקאמר הא לאו הכי לא. ומסתברא דהלכתא כרבי שמעון בשעת הדחק ונכתב ביום ונחתם בלילה כשר ואפילו מכאן עד עשרה יומי נמי כשר כר' יוחנן דהא ר' יהושע בן לוי קאי כותיה דאמר כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק ופי' ר"ש (י"ט. ד"ה לסמוך) כגון שהלך הבעל למקום רחוק.
והוא הדין לר' אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי וחתימי סהדי, נכתב ביום ונחתם בלילה פסול דכיון דאיכא עדי חתימה לא סמכי אעדי מסירה. אבל היכא דליכא עדי חתימה ונכתב ביום ונמסר בלילה ואפילו יש בו הקדמה כשר דאין בו זמן והקדמה חד דינא אית להו מדפרכינן גבי שלשה גיטין פסולין (פ"ו.) ותו ליכא והא איכא גט ישן ולא פרכינן מנכתב ביום ונחתם בלילה שמע מינה דחד דינא אית להו וכי אמרינן נמי מניינא דרישא למעוטי מאי למעוטי הני דאמרינן ומניינא דסיפא למעוטי בפני נכתב ובפני נחתם ולא אמרינן למעוטי הקדמה שמע מינה הקדמה ואין בו זמן חדא מילתא הוא ואין בו זמן הא קתני במתניתין וכי הכי דאין בו זמן כשר הכי נמי בהקדמה כשר. וכל היכא דאיכא למיחש לזנות או לפירות שיילינן לסהדי אימת מטא גיטא לידה כדאמרינן לקמן גבי אני היום גרשתיך (עי' ב"ב קע"ב ע"ב). ואפילו היכא דאיכא למיחש נמי לזיוף לא חיישינן היכא דליכא עדי חתימה דתנן (כ"א:) אין כותבין לא על הנייר מחוק ולא על הדיפתרא וחכמים מכשירים ומאן חכמים רבי אלעזר שמע מינה דאעדים סמכינן לגמרי הילכך אפילו מוקדם לא פסיל. ולכתחלה אינו נותנו לה בלא עדים וזמן לרבי אלעזר אבל אם נתנו לה בעדים כשרין כשר דתנן (פ"ו.) רבי אלעזר אומר אף על פי שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם. וזמן נמי מפני תיקון העולם הוא. ואם נתנו לה כשר ותינשא בו לכתחלה כדאמרינן (י"ט.) על היד של עבד ונותן לה את העבד ואוקימנא (כ':) כרבי אלעזר שמע מינה לכתחלה מכשר להנשא וכן פירש רבינו שמואל (ב"ב קע"ב:). ואפילו לרבינו אפרים ורבינו אבן מגש ז"ל דאמרי דלא פליג רבי אלעזר באין בו זמן נכתב ביום ונמסר בלילה כשר לדברי הכל (כ"ט:) מההוא דשדר גיטא לדביתהו ואמר ליה לא תיתביה ניהלה עד שלשים יום וכו' ומכמה דוכתי. והוא הדין לרבי אלעזר נכתב ביום ונמסר בלילה כשר דכתיבה לחודה לרבי אלעזר ככתיבה וחתימה לרבנן דמיא ולזנות ולפירות שבין כתיבה למסירה לא גזרו ביה רבנן כדאמרינן כתביה ואותביה בכיסתיה ימים רבים ואמר אי מפייסנא תיפייס מאי לא מקדים אינש פורענותא לנפשיה אלמא מילתא דלא שכיח הוא ולא גזרו ביה רבנן דמסתמא ביום הכתיבה דעתו למוסרו הלכך כשר בעדי המסירה ולא חשו חכמים אלא על איחור שבין כתיבה לחתימה ולעשותן כשאר שטרות. ירושלמי (פ"ב דגיטין ה"ב) אמר רבי יוחנן לא אמר רבי שמעון אלא בלילה אבל למחר לא ריש לקיש אמר אפילו למחר וקשיא דר' יוחנן אדרבי שמעון בן אלעזר לא כן אמר ר' אבא בשם ר' זעירא אתיא דרבי שמעון [כרבי] אלעזר כמה דאמר רבי אלעזר אף על פי שאין עליו עדים כשר כן אמר רבי שמעון אף על פי שאין עליו עדים כשר. אמר שמואל אחוה דר' ברכיה כאן כשרוצה לחתמו וכאן שאין רוצה לחתמו שמעינן מינה גט שנכתב ולא נחתם כשר בלילה בעדי מסירה. ומעשה בא לידי והכשרתי בעדי מסירה לחודייהו להינשא לכתחילה וחזרתי על כל רבותי והודו לדברי.
ואפילו לרבנן אי כתיב ביממא ואיחתם בליליא ומקמי חתימה כתבין הכין הדין גיטא איכתב ביום פלן ולא איספיק למחתמיה עד השתא וחתימי סהדי כשר דהא ליכא חשש לזנות ולפירות. והוא הדין לשטרי חוב המוקדמין. אבל בתר דחתימי סהדי לא מההוא עובדא דאחתום בתרי מינייהו ביומיה ואינך מכאן ועד עשרה יומי. וכן בקידושין אם אמר לה התקדשי לי בשטר שאין עליו עדים מקודשת בעידי מסירה כרבי אלעזר והדין הוא סברא דילן.
<h2>דף כו.</h2>
גרסינן בפרק כל הגט (כ"ו.) הכותב טופסי גיטין צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן ואסיקנא אפילו למאן דאמר תקנת זמן משום פירות מן האירוסין בעינן זמן משום תקנת ולד דתניא האומר כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט ואמר עולא גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה הכא נמי גזירה שמא יאמרו וכו'. וקשיא לרבינו נסים הא דגרסינן בפרק רבן גמליאל ביבמות (נ"ב.) הרי אמרו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט אבל לאשה דעלמא לא הוי גט יבמתו מאי וכו' קשיין אהדדי. וניחא ליה דהא דגרסינן הכא אינו גט לאו משום דגט פסול הוא אלא משום גזירה הוא דאינו גט, והא דקתני התם הרי זה גט דיעבד קאמר שאם נתגרשה מגורשת היא ואפילו לבית הלל דאמרי (גיטין ע"ט:) אין אדם פוטר את אשתו בגט ישן משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה הא אמר אם נתגרשה תינשא לכתחלה הכא נמי מגורשת היא בדיעבד. ומסתברא הא דאמרינן התם הרי זה גט אפילו לכתחלה קאמר והכי פירושא אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה באותו גט ובאותו זמן שתכתוב בו, וכתב זמן כניסתה ונתנו לה ביום הזמן הרי זה גט דכיון דבידו לגרשה לשמה הוא אבל אשה דעלמא אם צוה לכתוב זמן הגט וכתב ונתנו לה באותו הזמן אינו גט שהרי הוא כאלו נכתב שלא לשמה ופסול וכן הלכתא וליכא מאן דפליג. וגבי יבמתו קאי בתיקו ולחומרא. ולסברא דילן דפסקי משום פירות ארוסה שנתגרשה בגט שאין בו זמן מסתברא דדיניה כגט ישן דתרווייהו גזירה משום שמא יאמרו גיטה קודם לבנה הוא ותינשא לכתחלה. ואסיקנא (גיטין כ"ו:) אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כר' אלעזר דמכשיר בשטרות ולמיחזי כשיקרא לא חיישינן. וכתב גאון שמע מינה אם כתב סופר כתובה באחד מימי השבוע וכתב בה בד' בשבוע או בה' בשבוע אף על גב דיום הכתיבה לא ד' ולא ה' הוא למיחזי כשיקרא לא חיישינן וכי אמרינן דצריך להניח מקום הזמן דלא ידע אימת אתו ליה מאן דבעי ליה לשטרא אבל אי ידע לית לן בה.
<h2>דף עט:</h2>
גרסינן בגיטין כתב לשם מלכות שאינה הוגנת לשם מלכות מדי לשם מלכות יון לבנין הבית לחורבן הבית תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה אמר רב יהודה אמר רב (שם פ':) זו דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים אפילו לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר הרי זו מגורשת. ופי' רבינו יעקב אפי' לכתחלה מתגרשת בו והאידנא דלא כתבינן לשם מלכות ומנינן לבריאת עולם לרבי מאיר הולד ממזר ואדרבנן סמכינן דאמרי דאפילו לא כתב אלא לשם סנטר מגורשת וכל שכן לבריאת עולם. והא דאמר רב הונא זו דברי רבי מאיר דאמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר אבל חכמים אומרים הולד כשר אסיפא דמתניתין דהיה במזרח וכתב במערב קאי וכי קא פריך נמי גבי שלשה גיטין (שם פ"ו:) והא איכא שלום מלכות רישא דמתניתין נקט ומסיפא קא פריך דהתם לרבנן הולד כשר ואם נישאת תצא אבל שלום מלכות אפילו לכתחלה מתגרשת בו ורב הונא ורב יהודה לא פליגי אלא רב יהודה קאי ארישא ורב הונא קאי אסיפא. ומסתברא לן דאפי' לר' מאיר כשר לכתחילה דעד כאן לא קא פסיל רבי מאיר אלא היכא דקא מדכר שבחא דמלכות אחרינא כגון מלכות שאינה הוגנת ובנין הבית למלכות שלמה וחורבן הבית למלכות טיטוס אבל לבריאת עולם למלכו של עולם כשר ומשום דרובא דספרי לא בקיאי במלכות יון מונין לבריאת עולם דהא שלשה גיטין פסולין (גיטין פ'.) ואחד מהן אין בו זמן מוקמינן לה כרבי מאיר ואם נשאת הולד כשר והתם מאי שלום מלכות איכא אלא כיון דלית בה זמן כלל לא קפדינן. מיהו לכתחלה פסלינן ליה משום בת אחותו או משום פירי אבל לבריאת עולם דליכא למיגזר כשר לכתחלה אפילו לר' מאיר וכן הלכתא. והא דתניא (ע"ז י'.) בגולה אין מונין אלא למלכות יון בלבד איכא למאן דאמר למעוטי שאר מלכיות דקפדי ואיכא למאן דאמר למעוטי יציאת מצרים אבל לבריאת עולם מונין. וחשבון מלכות יון כשנשלמו לבריאת עולם ד' אלפים נשלמו למלכות יון תקנ"ב שנה והיום אנו מונין תתקל"ט לבריאת עולם שהוא למלכות יון אלף ותצ"א שהוא לבנין בית שני אלף ותקל"א, ואלף וקי"א לחורבן שיבנה במהרה בימינו וליציאת מצרים שני אלפים ותצ"א. כדגרסינן בלפני אידיהן (שם ט'.) אמר רב פפא אי טעי תנא ולא ידע פרטי כמה הוי לישייליה לספרא כמה חשיב וליטפי עליה עשרין שנין ומשכח לחומריה וסימנך זה לי עשרים שנה ואי טעי [תנא] ולא ידע כמה חשיב לישייליה לספרא וליטפי עליה מ"ח שנין ומשכח ליה לחומריה וסימנך ארבעים ושמונה עיר. ואי טעי ספרא לישייליה לתנא וכו'.
